נהיגה בקלות ראש וחוסר זהירות
ישנן שלוש דרגות של רשלנות בדיני התעבורה:
הדרגה הנמוכה – נהיגה ללא זהירות או ללא תשומת לב מספקת
הדרגה הבינונית – נהיגה בקלות ראש
הדרגה הגבוהה – נהיגה ברשלנות
האבחנה בין שתי העבירות של נהיגה בחוסר זהירות או נהיגה בקלות ראש חשובה מאוד, היות שקיים פער משמעותי בין העונשים המעיד על הבדל במידת חומרתם.
אולם, הפרשנות המילולית של שתי העבירות האלו מאוד דומה ולפיכך, לא ברור מתי אפשר להאשים או להרשיע נהג באחת מן העבירות האלה.
נהיגה בחוסר זהירות – זוהי הרמה הנמוכה ביותר של רשלנות, מדובר על כל אותם המקרים של חוסר תשומת לב, אי מודעות לטיב ההתנהגות לאפשרות גרימת התוצאה.
אולם למרות זאת כל אדם סביר היה אמור במקרה הספציפי להימנע מאותו הסיכון בנהיגתו.
נהיגה בקלות ראש אפשר להגדיר כאותם מצבים בהם הנהג נהג תוך כדי זלזול, חוסר רצינות, התעלמות מחוקי התנועה והיה אדיש לתוצאות מעשיו.
כיום המשטרה נוהגת להאשים נהגים בעבירה של נהיגה בקלות ראש על מנת להחמיר עם עונשם של הנהגים או במקרים שמדובר בעבירה חמורה.
אולם, עדיין עליה להוכיח משהו נוסף מעבר לנהיגה בחוסר זהירות קרי, פזיזות או מעשה רשלני רבתי דהיינו, מודעות לתוצאות המעשה.
לדוגמא – נהג סטה ממסלולו ופגע ברכב ממול. סתם סטייה איננה מחייבת בפסילה של רישיון הנהיגה ומדובר בחוסר זהירות אולם, אם דיבר בפלאפון ללא דיבורית וכתוצאה מכך סטה אז מדובר במקרה של נהיגה בקלות ראש.
כאמור, ההבדל בין העונשים בנהיגה בחוסר זהירות לבין נהיגה בקלות ראש הוא שהרשעה בנהיגה בקלות ראש מחייבת פסילת מינימום של רישיון הנהיגה לתקופה של 3 חודשים ובגין נהיגה בחסור זהירות אין חובת פסילה כלל.
עקב חומרת העבירה והענישה במקרה של נהיגה בקלות ראש רצוי ואף חובה, להיות מיוצג על ידי עורך דין העוסק בייצוג משפטי בדיני תעבורה.